גולת הכותרת של פעילותו הציבורית וההומניטרית של סיני זיגמונט היתה "בורסת היתומים". ארגון בעלי המלאכה היהודים בקרקוב ייסד ב-1927 את בורסת היתומים - פנימייה לילדים יתומים בני 18-13, שבה התגוררו ולמדו מקצוע. ה"בורסה" שכנה בסמוך לגימנסיה העברית, שסיני היה בין מייסדיה וחבר הנהלתה. הוא לקח על עצמו את השליחות להיות הפטרון של ה"בורסה", מבחינה חינוכית וכלכלית כאחת.
מפת קז'ימיז'.
מקור: אלכס דנציג, מדריך למסייר בקרקוב
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה השתנו סדרי עולם. הקיסרות האוסטרו-הונגרית התפוררה ועמה נעלמה היציבות. רבבות פליטים יהודים ברחו מערבה למרכז אירופה. בתום המלחמה, עם עלייתו של המרשל יוזף פילדסודסקי לשלטון והקמת פולין העצמאית, עדיין לא חזרה השלווה לשכון בפולין. ההרס, האינפלציה והרעב שררו בכל, ובחברה היהודית רבתה המצוקה הכלכלית.
למרות הקושי ניסתה הקהילה היהודית להיחלץ לעזרת הנזקקים. פולין לא היתה אז מדינת רווחה והעזרה לא באה מהמדינה, אלא ממוסדות הקהילה ופרנסיה. בעיקר הושטה עזרה לילדים שמשפחתם התפרקה. במלחמת העולם הראשונה גויסו גברים יהודים רבים, שחלקם היו בעלי משפחות. רבים נפלו בשדה הקרב והשאירו אלמנות צעירות מטופלות ביתומים. גם הפרעות האנטישמיות, למשל בעיירה פשיטיק (1936), הותירו יתומים ועוני.
באותה העת התפתחה בקהילה היהודית הפטרונות ונתינת החסות. יהודים עתירי נכסים ובעלי לב רחב לקחו תחת חסותם מוסדות חינוכיים וחברתיים, סייעו בגיוס כספים לתפעולם והשתתפו בניהולם.
בית היתומים הכללי
ביוזמת הקהילה היהודית בקרקוב ומוסדות העזרה ההדדית שבה התפתחו בעיר מספר בתי יתומים, שנקראו זקלד (Zakład) {24}.
בית היתומים הכללי טיפל בילדים, מהגיל הצעיר ביותר ועד סיום בית ספר יסודי, גילאי 14-13 . כזה היה בית היתומים הגדול ברחוב דיטלובסקה 64, שנקרא בפולנית Zakład Wychowawczy Sierót Zydowskick im. Rackowej.
לבית היתומים הזה היו שני נשיאים משותפים. אחד מהם היה ד"ר רפאל לנדאו, מנהל בית החולים היהודי ברחוב סקווינסקה (Skawińska) וראש הקהילה היהודית וחבר מועצת העיר קרקוב (1938).
הפטרונים בתקופה מסוימת היו משפחת רוקח. מר רוקח היה חבר באחת מוועדות מועצת העיר קרקוב, וגברת רוקח טיפלה בחיי היום-יום של המוסד. ניהול בית היתומים במשך רוב התקופה היה בידי אנה פוירשטיין.
במוסד זה התחנכו בין 40 ל-120 ילדים בנים ובנות כאחד. החניכים סיפרו, שבית היתומים היה מקום מטופח, חם ודואג, שסיפק את כל צורכיהם. למרות המצוקה בבית, היתה הפרידה מהמשפחה קשה מאוד לילדים,. ניתוקם מחיק המשפחה בגיל כה צעיר וההסתגלות לחיי מוסד בעל סדר יום ומשמעת קפדניים לא היו קלים. אך משהתרגלו לשינוי אהבו את המקום והוקירוהו. ילדים שתפקודם היה לקוי, אשר הגיעו מבית הרוס עקב מות אחד ההורים או בגלל העוני המרוד, חזרו לתפקד ולשמוח בחברת הילדים והכל הודות לטיפול המסור והחם.
אחד המחנכים בבית היתומים, לצדה של אנה פוירשטיין, היה יצחק פניגר, שהתקבל לעבודה בסיועו של סיני אלכסנדרוביץ'. יצחק, יליד בוכניה, סטודנט להנדסה חקלאית באוניברסיטה היייגלונית בקרקוב, השתתף בבניית בית הסטודנט היהודי והיה מחנך בבית היתומים עד עלותו לארץ ישראל ב-1936.
בית הספר היסודי שבו למדו חניכי בית היתומים שכן ברחוב מיודובה 36 (Miodowa), במבנה מלבנים אדומות כהות. היה בית ספר כללי שבו צוות של מורים, יהודים ופולנים, לימד בפולנית. רוב התלמידים היו יהודים.
אחד מחברי הוועד המנהל של בית היתומים היה ר' אלתר דוד קורצמן, יליד העיר זשוב ומפרנסי קהילת יהודי קרקוב, יהודי דתי, חבר אגודת ישראל וסוחר עשיר בעל מפעלי פלדה וברזל. עם הזמן נהפך ר' אלתר קורצמן לפטרון בית היתומים. בתמונות רואים את ילדי בית היתומים בחופשת הקיץ בקייטנה, ובתווך יושב קורצמן, יהודי בעל זקן לבן וארוך.
עם הקמת הגטו ברובע פודגוז'ה ב-1941 עבר גם בית היתומים לגטו, תחילה לרחוב קרקוזה 8 (Krakusa) ומשם לרחוב יוזפינסקה 31 Józefińska)) ואחר ליוזפינסקה 41. בבית היתומים בתוך הגטו קובצו כל הילדים שנאספו מבתי היתומים בקרקוב. קורצמן בן ה-77 לא הפסיק לדאוג לילדים והיה עמם כל הזמן, עד לרגע האחרון. באוקטובר 1942 הלך בראש קבוצה של 300 ילדי בית היתומים יחדיו עם המנהלת אנה פויירשטיין, בעלה ומחנכים נוספים למחנה ההשמדה בלז'ץ, ושם נספה עמם, כפי שנספו ד"ר יאנוש קורצ'ק ויתומיו בטרבלינקה.
מה קרה לילדים בהגיעם לגיל 14?
הילדים סיימו את בית הספר היסודי כשמלאו להם 13 שנים.. חלק מהם היו יכולים לחזור לבתיהם, אך לרובם לא היה לאן ללכת. חברי אגודת "שומר אמונים" בקרקוב, שליד ארגון בעלי מלאכה, היו מודעים למצב והקימו שתי פנימיות לנערים יתומים שנקראו "בורסת (פנימיית) יתומים של בעלי מלאכה". ב- Bursa na Krakowskiej, ששכנה ברחוב קרקובסקה, גרו 25 חניכים. השנייה, הגדולה מביניהן, היתה ברחוב פודבז'ז'ה 6, ונתמכה על ידי סיני זיגמונט אלכסנדרוביץ' (Bursa Rękodzielnicza Seirót Zydowskich w Krakowie ul. Podbrzezie 6). מטרת הבורסות היתה להעניק בית ומזון לנערים היתומים ובנוסף גם הכשרה מקצועית, כך שעם הגיעם לבגרות יהיו בעלי מקצוע.
כיצד הוקמה ה"בורסה"?
משרדי ארגון בעלי המלאכה שכנו בקומה העליונה בבניין ברחוב פודבז'ז'ה 6. לא ברור אם הבניין, כולו או מקצתו, היה שייך לארגון. בעל החזון שלקח על עצמו את הפעלת בית היתומים לאורך כל שנות קיומו היה סיני זיגמונט אלכסנדרוביץ', שלא שכח כי התייתם מאביו בהיותו בן 11 וזכר את קשיי התמודדות ההישרדות של יתומים.
ב-1927 החליט הארגון כי תוקם פנימייה לנערים יתומים בבניין של ארגון בעלי מלאכה בדירות שבקומת המרתף, בקומה הראשונה והשנייה וכן במבנה בחצר האחורית. סיני שכר מתכננים וקבלנים כדי שיהפכו את הדירות בבניין למוסד אחד, דאג לציוד ולגיוס צוות עובדים ומחנכים שיפעיל את ה"בורסה", וגם לאחר מכן המשיך לדאוג לענייניו היום-יומיים של בית היתומים.
ה"בורסה" נוהלה על ידי ועד מנהל שמנה 30 חברים, ובהם אישי ציבור. לסיני אלכסנדרוביץ' היו קשרים טובים וענפים עם אנשי העילית הכלכלית, האינטלקטואלית והחברתית של יהדות קרקוב, שהיו מוכנים לתרום מזמנם.
כיצד נראתה ה"בורסה"?
הכניסה היתה מרחוב פודבז'ז'ה 6.
קומת הכניסה: משמאל לכניסה היה משרד המנהל, ולידו חדר בילוי פנאי ששימש גם לתפילה. בחדר זה היה ארון כללי ובו תא לכל חניך, שולחן וכיסאות, עיתונים יומיים בפולנית (עיתון מקרקוב, עיתון מלבוב ועיתון כללי, עיתון ספרותי ועיתון הומוריסטי שנקרא "שפילקי", ("Szpilki"). היו כאן גם משחקים לילדים.
חדר בילוי ופנאי
מימין לכניסה היו חדר האוכל והמטבח, ומהם הוביל מסדרון אל החצר. גרם מדרגות הוביל מהמסדרון לקומות הגבוהות.
מטבח הבורסה
קומת המרתף: כאן היו שני חדרים, שירותים וחדר רחצה. הרצפה בחדר הרחצה היתה עשויה מבטון ומכוסה קרשי עץ עם רווח ביניהם, לניקוז המים וכהגנה מפני קור הרצפה. בחדר הרחצה היתה מבואה ובה ווים לתליית בגדי חורף, כלים לצחצוח נעליים ומראה גדולה.
למנהל אנטנברג היתה שיטה להשלטת משמעת ולמניעת בזבוז מים. הוא היה היחיד שפתח את ברז המים במקלחת. לאחר שהחניכים שטפו עצמם במים הוא סגר את הברז, החניכים הסתבנו ורק אז היה אנטנברג פותח מחדש את הברז כדי לשטוף את הסבון.
המבנה בחצר: בחצר היה מבנה שחובר במסדרון למבנה הראשי, ובו שלושה חדרים: ספרייה ובה כאלף ספרים ושני חדרי חוגים (למשל: שירה, נגינת מנדולינות ועברית). בכניסה למבנה שתלו החניכים גינה קטנה.
הקומה השנייה: נבנתה מעל המבנה בחצר. כאן היו שניים-שלושה חדרי שינה, שירותים וחדר עם כיורי רחצה. בכל חדר שינה היה תנור גדול ו-20 מיטות מסודרות לאורך הקיר. ליד כל מיטה עמדו כיסא וארון בגדים אישי.
אולם שינה
דירת המנהל: חצי קומה מעל קומת השינה היתה ממוקמת דירתו בת שני החדרים של המנהל, ואפשר היה להגיע אליה משתי כניסות: מהכניסה הראשית ל"בורסה" ומהכניסה למשרדי ארגון בעלי מלאכה.
כיצד הגיעו הילדים "ל"בורסה""?
רוב הילדים הגיעו מבית היתומים ברחוב דיטלובסקה 64, ששכן מעבר לרחוב. הודות לקשרים בין שני המוסדות היה המעבר מבית היתומים ל"בורסה" פשוט, כפי שעוברים מבית ספר יסודי לחטיבת ביניים או לתיכון.
חלק מהילדים הגיעו, לאחר גמר בית הספר היסודי בקרקוב עצמה, ישירות מבית הוריהם. לאחר החמרת מצבה הכלכלי של המשפחה, חיפשו המשפחה או הקהילה בית חלופי לילדים, וכך הגיעו ל"בורסה". כמו כן היו ילדים שהגיעו מחוץ לקרקוב. בדרך כלל אחד מבני המשפחה, או ארגון שתמך במשפחה, יצרו את הקשר הראשוני עם סיני אלכסנדרוביץ' או עם המנהל אנטנברג.
מקרה לדוגמא הוא סיפור היתומים מינקובסקי. לאחר הפוגרום בעיירה פשיטיק {25} התנהל משפט (ב-1936) בעיר ראדום, ובקהל השומעים היו שני עיתונאים נציגי העיתון הציוני "נובי דז'ינייק" מקרקוב. העיתונאים התעניינו בגורלם של האחים הרשל וגברוש מינקובסקי {26}, שאביהם יחיאל היה אחד משלושת הנרצחים בפוגרום. כשחזרו לקרקוב נפגשו העיתונאים עם סיני וסיפרו לו על היתומים, והוא לקח אותם תחת חסותו והביאם לבורסת היתומים בקרקוב. בכל שבת התלוו אליו לתפילה בבית הכנסת "אויפן בערגל", וזכו ליחס תומך לאורך כל שהותם ב"בורסה".
החניך שהתקבל לבית היתומים גר בו שלוש שנים עד לסיום הכשרתו המקצועית, או עד שהיה מסוגל לפרנס את עצמו.
היחסים בין ה"בורסה" למקומות העבודה של החניכים
כיצד לימדו את החניכים מקצוע? בדרך כלל בחרו הנערים מקצוע שדיבר ללבם ועברו בחינות התאמה מקצועית. לאחר שנמצאו המפעל או הקבלן היהודי המתאימים להעסיקם נחתם חוזה בין ארגון בעלי מלאכה, הגילדה המקצועית של היהודים, לבין בעל המפעל. את החוזה הכינה הנהלת ה"בורסה", וכל חניכיה עבדו ולמדו מקצוע באמצעותו. בחוזה נקבע שהנער הוא חניך ("דטרמינטור"), שילמד במשך שלוש שנים את המקצוע תמורת שכר מוסכם. החניך אמור היה לקבל תוספת שכר בשנה השנייה והשלישית. בתום שלוש שנות ההכשרה היה על החניך לעבור בחינה מקצועית, ואם סיימה בהצלחה קיבל תעודה של בעל מקצוע ושכר הולם.
הפקידו את שכרם בידי המנהל אנטנברג. לכל אחד היה פנקס קטן על שמו ובו נרשמו תאריך וסכום ההפקדה.
חניך ה'"בורסה"' בעבודה
צוות ניהול, תפעול וחינוך [27]
ועד מנהל פעיל המונה חמישה חברים:
[ועד המנהל 17]
ועד מנהל רחב המונה 30 חברים
נציגי קהילת קרקוב: {28} הלנה אלכסנדרוביץ' (אשת סיני), טוני אלכסנדרוביץ', סופיה אוסטרן, פאולינה בוכוייץ, אדמונד פרידריך, גוסטה גרצר, מריה הרציג, סמואל הורוביץ, רוזה לאוטרבך, מקס לאוטרבך, וונדה מרווין דרובה, רנה מרגוליס, סטפניה מונז', סופיה נתנזון, רגינה מוסנפלד, סלומאה רגל, ד"ר אדולף סאס, אמליה שנקר, הרמן שטיגליץ, דורותיה טומוריאובה.
נציגי ארגון בעלי מלאכה ("שומר אמונים"): ברנרד בנדט, יעקב גולדשמידט, יוליה גרינברג, אהרון מינדר, סופיה נוימרק, יעקב פנצר, אמליה שטינברג, ישראל שטיינר, מקס צימרט.
ועדות פעילות:
ועדת כלכלה - סלומאה רגל, יוליה גרינברג, גוסטה גרצר, סופיה אוסטרן.
ועדת כלי מיטה והלבשה תחתונה - טוני אלכסנדרוביץ', גוסטה גרצר, וונדה מרווין, דורותיה טומוריובה.
ועדת ביגוד - זיגמונט אלכסנדרוביץ', מרקוס לינדנבאום, רוזה לאוטרבך, הלנה שטיינברג.
ועדת ייצוג - זיגמונט אלכסנדרוביץ', הלנה אלכסנדרוביץ', מרקוס לינדנבאום, הלנה שטיינרג.
ועדת כספים - מרכוס לינדנבאום (גזבר), סמואל הורוביץ {29} ( רואה חשבון).
ועדת התרמה ודמי חברות - רגינה פאמובה.
רופא המוסד - ד"ר אדולף סאס.
ועדה לבדיקת ההסמכה המקצועית של החניכים - אדולף הורביץ, אדולף לנגר, סלומון סנדהויז.
המנהל בפועל והמחנך - יחזקאל אנטנברג.
מנהלת המטבח (ה"אמא" של ה"בורסה") - פאני (גברת בפולנית) גוסדודיני Gosdodini{30}
עובדות כלליות - שתי עוזרות פולניות.
מחנך - טלר, סטודנט לכימיה ופעיל בנוער הציוני.
מורה מקצועי - קראוטמן.
המורה לעברית ומרצה בנושאים שונים - יואל דרייבלט, אדם בעל השכלה נרחבת, ממנהיגי תנועת הנוער "עקיבא", מתמטיקאי ופילולוג, מורה בגימנסיה הדתית "תחכמוני".
מורה לעברית - בלקובסקי, כתב ספר ללימוד עברית ולימד על פיו. ידען בחסד.
מרצה מחליף - דוב יוהנס, סטודנט למשפטים ומתמטיקה באוניברסיטה היייגלונית וחבר תנועת "עקיבא".
מנצח המקהלה ומורה לשירה - פרופ' אנהלט שהיה אהוב מאוד. הדביק את החניכים באהבה לשירה.
מורה למנדולינה וגיטרה - שווננפלד, סטודנט, מוסיקאי ופסל, בוגר הסורבון בפריז.
תקנון משמעת
ל"בורסה" היה תקנון משמעת מנוסח בקפדנות, שקבע את סדר היום ואת צורת ההתנהגות הנאותה. למשל, היחס למזון: החניך היה רשאי לקחת כאוות נפשו, אבל היה עליו לאכול את כל המנה. מי שהשאיר מזון בצלחת קיבל אותו שנית בערב, ואם לא סיים את המנה בערב, שוב למחרת - עד שסיים את מה שלקח.
מחצית השנה הראשונה היתה תקופת מבחן, ואם החניך לא התאים למקום היה עליו לעזוב. הדבר קרה רק לעתים נדירות ביותר.
סדר היום של החניכים
בוקר: היום החל בשש בבוקר, עם צלצול השכמה שבקע מדירתו של המנהל אנטנברג שבקומה העליונה. אנטנברג ידע שהחניכים ממשיכים לשכב במיטה, ולכן לא הסתפק בצלצול וירד לחדרי המגורים כדי לוודא באופן אישי שההשכמה מתנהלת כראוי. כשהחניכים שמעו את צעדיו הקרבים לדלת קפצו כולם מהמיטה, התיישבו על השרפרף וחיכו שייכנס. עם כניסתו לחדר השינה היו החניכים הופכים את המזרן ואת המצעים כדי לאווררם. לאחר מכן רחצו פנים, ציחצחו שיניים, התלבשו וסידרו את המיטה, כיסו אותה בכיסוי לבן והקפידו ליישרו יפה. החינוך לסדר ולניקיון היה קפדני וללא פשרות.
אחד החניכים היה אחראי על הסדר בחדר השינה, והוא בדק שהמיטות אכן הוצעו כהלכה.
לאחר מכן היו החניכים יורדים לתפילת שחרית ולהנחת תפילין באולם הכניסה. על הקיר היה תלוי שעון גדול שמילא תפקיד חשוב ביותר בדקות אלו. החניכים היו עוקבים אחריו בדבקות ומצפים שיעברו כשבע דקות - הזמן הדרוש להנחת התפילין. אחדים מהחניכים העמידו פנים שהם מתפללים. יש מי שהניחו את רצועות התפילין כך שילחצו על העור ויגרמו לסימני פסים, המוכיחים שהתפילין הונחו כדת וכדין. המחנך טלר נכח בזמן התפילה והקפיד על לוח הזמנים.
לאחר התפילה התקיימה ארוחת בוקר בחדר האוכל באחריותו של אחד החניכים. החניך התורן הגיע לחדר האוכל מספר דקות לפני תחילת הארוחה וערך את השולחנות. כל חניך קיבל דרך חלון ההגשה שבין חדר האוכל למטבח את מנתו, שכללה לחם בחמאה וקפה. בנוסף קיבלו החניכים גם מנת אוכל לעבודה - כריך ושתייה. היו חניכים שעבדו במקומות מרוחקים והתחילו את העבודה ב-7:00 או ב-7:30, ולכן קמו מוקדם יותר ויצאו לפני כולם. מכיוון שהתחבורה לא תמיד היתה נוחה הגיעו החניכים למקומות העבודה ברגל, וההליכה ארכה זמן רב.
צהריים: חלק מהחניכים חזרו ל"בורסה" לארוחת צהריים בשרית, ואילו אחרים חזרו רק בסיום יום העבודה ורק אז אכלו את הארוחה העיקרית. לא היתה שעה קבועה לארוחה משום שכל חניך חזר בשעה אחרת מהעבודה, וקיבל את מנתו מהמבשלת במטבח. לאחר ארוחת הצהריים התקלחו החניכים והחליפו בגדים. עד ארוחת הערב עסק כל אחד בענייניו.
ערב: ארוחת ערב הוגשה ב-20:30. אחד החניכים היה תורן וערך את השולחנות. לאחר ארוחת הערב נערכו חוגים בחדרי החוגים בחצר, כמו מוסיקה, מנדולינה, גיטרה, עברית, דרמה וציור.
שעת כיבוי האורות היתה 22:30. לעתים בזמן ההתארגנות לקראת השינה התנהלה מלחמת כריות: הכריות התעופפו באוויר ונקרעו והנוצות התפזרו, ואנטנברג ידע על הנוצות המתפזרות. באחת הפעמים העמידו החניכים דלי מלא מים ליד הדלת, וחיכו שאנטנברג, שהיה מודע למעשי המשובה, יפתח אותה. אנטנברג הגיע, הדלי התהפך והמים נשפכו עליו. הוא לא התרגש, ורק אמר: "אני במקומכם הייתי ממלא עוד מים בדלי".
פעילות ליל שבת
ביום שישי, לאחר המקלחת, קיבל כל חניך מהעוזרת חבילה של בגדים נקיים לשבוע הקרוב. לאחר המקלחת, בשש בערב בקירוב, התכנסו כולם לתפילת ערב שבת חגיגית, ואחריה הוגשה ארוחת ערב בשרית סביב שולחן ארוך. בסיום הארוחה, לאחר אכילת העוגה, התקיימה קבלת שבת בחדר האוכל ואחריה "יומן השבוע": אנטנברג הקריא את הכרוניקה של השבוע החולף ב"בורסה", ומתח ביקורת על פעולות שונות של החניכים - שהיו צריכים לענות ולהסביר את עצמם.
בשבת אחר הצהריים נערכו פעולות תרבותיות מחוץ ל"בורסה", כמו סרטים, סיורים, תערוכות, ופעולות בתנועות הנוער.
חוגים ולימוד עצמי
לאחר ארוחת הערב התנהלו חוגים, כמו מוסיקה, מנדולינה, גיטרה, עברית, דרמה וציור. המדריכים שהועסקו היו מהטובים ביותר בקרקוב, ובהם יואל דרייבלט, המורה לעברית ומומחה ללשון העברית; בלקובסקי, מורה לעברית שכתב ספר ללימוד עברית; ופרופ' אנהלט, המורה לשירה. כל אחד מהמקצועות נלמד פעם בשבוע, וכל חניך היה יכול להשתתף בשני חוגים.
החניכים, בעידודו של אטנברג, קיבלו על עצמם להרצות על נושאים שונים ומגוונים לפי בחירתם. גם ספרייה, שהלכה וגדלה ומנתה כאלף ספרים, היתה ב"בורסה" ואחד החניכים מילא את תפקיד הספרן.
כבר מראשיתו של המוסד הוציאו החניכים עיתון פנימי – יומון, אותו כתבו, ערכו והפיקו
שער העיתון משנת 1930
העמוד הראשי של העיתון [31]
פברואר 1930
מ ה ח י י ם ש ל נ ו
י ו מ ו ן
"בורסה" ליתומים של בעלי מלאכה יהודים בקרקוב.
תוכן העניינים:
לקוראים
עם שחר
תהיות
על בנינו
ספר זיכרונות של ילד מהמוסד
ביום הולדתי
מה קרה ללחמניות האלו?
מכתב מקייטנה
בעיות בבירור
כרוניקה
פינת הבידור
מטרת העיתון להכיר את החיים ב"בורסה".
נשתדל לכתוב על הכל בגילוי לב כמו שכל אחד מאתנו מרגיש. יהיו אלה דפים מספרי זיכרונות של חברינו, שבהם תקראו במדויק מי אנחנו ומה אנו רוצים. אם ברצונכם באמת להכיר את החיים שלנו, קראו את העיתון בצורה יסודית.
מערכת היומון של חניכי ה"בורסה" ליתומים של בעלי מלאכה יהודים . קרקוב פודבז'ז'ה 6.
מוסדות השלטון העצמי של החניכים
החיים ב"בורסה" התנהלו באופן עצמאי על ידי החניכים - לכל חניך היה תפקיד משלו, כאשר אנטנברג וצוות והמחנכים מפקחים על הכל. חלק מהתפקידים היו באחריות ועדה רחבה יותר, שבידיה היו הסמכויות להחלטות נכבדות באותו נושא. היו תפקידים קבועים, והיו תורנויות שהתחלפו פעם בשבוע או פעם בחודש. כל תורן שעמד להתחלף היה צריך להשאיר את התחום שבטיפולו תקין לחלוטין. אנטנברג וטלר ערכו את הבדיקה ורק לאחר אישורם הוחלפה המשמרת. אם לא התקבל אישור – על התורן היה להמשיך בתפקידו עד לבדיקה חוזרת.
פרלמנט החניכים: אחת לשנה, כינס הפרלמנט את האסיפה הכללית, על מנת לערוך בחירות לתפקידים השונים. היו תקופות שממלא התפקיד נבחר לכל משך שהותו ב"בורסה", והיו תקופות שממלאי התפקידים התחלפו כל שנה בבחירות הכלליות. לפרלמנט היתה הסמכות להחליט בנושאים שונים. כשהתגלעו בעיות פנימיות היו פונים לאנטנברג, והוא היה פונה ליו"ר הפרלמנט. אנטנברג עצמו לא השתתף בישיבות הוועדות. הניהול העצמי היה בלתי תלוי במנגנון שניהל את ה"בורסה", ואנטנברג לא התערב בו. בסוף כל שנה הוכן דו"ח פעילות שנתי על ידי יושב ראש ועדת הפרלמנט, ולאחר שהאסיפה הכללית קיבלה את הדו"ח נבחר היושב ראש החדש לשנה הקרובה.
תפקידו של יושב ראש הפרלמנט היה ייצוגי אך נועד גם לסייע לאנטנברג בהשגחה על החניכים בביצוע המשימות שהוטלו עליהם. כמו כן היה עליו לנסות לארגן פעילויות שונות עבור החניכים.
הספרן שנבחר כיהן בתפקידו במשך כל שהותו ב"בורסה". הוא פתח את הספרייה בכל יום, דאג לתקינות הספרים ולספרים חדשים, וכן דאג שהחניכים יחזירו את הספרים.
גזבר קופת החניכים: כל חניך הפקיד בקופה חצי זלוטי בחודש. כמו כן היה מס סוכר: אפשר היה לשתות תה וקפה ללא הגבלה, אך ללא סוכר. הגזבר היה אחראי על מלאי הסוכר, וכל חניך קנה ממנו קוביות סוכר לצרכיו. בכסף שהתקבל נקנה סוכר חדש, והיתרה הועברה לקופת החניכים.
אחראי הספורט עקב אחר אירועים ספורטיביים כדי שהחניכים יוכלו להשתתף בהם. הוא דאג לקבל כרטיסי כניסה להחלקה על הקרח במגרש "מכבי" בחורף, ולרחצה בבריכת השחייה היחידה בקרקוב (ברחוב דלוגה Długa) בקיץ.
אחראי התרבות דאג להרצאות שהעבירו החניכים ולביקור בתערוכות.
אחראי הקולנוע עקב אחר הסרטים מתאימים בארבעת בתי הקולנוע שהעניקו לחניכים כניסת חינם, רשם את החניכים לסרטים ודאג לכרטיסים.
אחראי הקונצרטים איתר קונצרטים מתאימים ודאג לקבלת הכרטיסים.
אחראי התיאטרון איתר הצגות ודאג לקבלת הכרטיסים.
אחראי חדר האוכל ערך את השולחנות ודאג שהחניכים יחזירו להדחה את כלי האוכל המלוכלכים.
אחראי המזון תיווך בין החניכים לוועדת המזון, שכללה גם את הטבחית, והיה אחראי להביא בפני הוועדה בקשות לשינוי ולגיוון התפריט.
אחראי חדר השינה היה אחראי לסידור המיטות וחדר השינה.
אחראי ניקיון היה אחראי על הסדר והניקיון בשירותים, במקלחות ובחדר הכיורים.
אחראי הגינה טיפל בגינה לפי עונות השנה.
אחראי כיבוי אורות דאג שכל החניכים יהיו במיטות בשעת כיבוי האורות והסדר ישמר.
ועדת טיולים קבעה לאילו טיולים ייצאו החניכים, ומי יהיה אחראי לארגון הטיול.
החצוצרן ניגן בחצוצרה בטיולים ובחופשות.
חצוצרן בפעולה בטיול, עם המנהל יחזקאל אנטנברג בשורה הראשונה הראשון משמאל
אחראי סיורים בתוך קרקוב דאג למצוא אתרים לסיורים לפי בקשות החניכים, וארגן את הסיורים.
בית המשפט
ב"בורסה" התנהל בית משפט של החניכים, שתפקידו היה ליישב סכסוכים שנתגלעו ביניהם. יושב ראש ומזכיר בית המשפט כיהנו גם כשופטים לצד חניך נוסף. חדר האוכל שימש כאולם בית המשפט, וכשאי אפשר היה לנהל את המשפטים שם השתמשו באולם הכניסה. המתלונן כתב תלונה שהועברה לבית המשפט, הצדדים זומנו, השופטים שמעו אותם ושאלו שאלות, ובסופו של דבר השתדלו להשכין שלום.
בית המשפט התכנס רק כאשר צצו בעיות, אך נראה שבדרך כלל החניכים חיו בשלום זה עם זה. לבית המשפט לא היתה סמכות לדון בתלונות כלפי המנהל או המדריכים (בניגוד לנוהג שהיה קיים בבית היתומים של יאנוש קורצ'ק).
עונשים ואכיפה: חניך שאיחר לפעילויות השונות, לא מילא את תפקידו כראוי או נכשל בבדיקת ניקיון הארון האישי והבגדים - נענש, למשל, בשלילת הזכות ללכת לסרט – עונש כבד מבחינת החניכים. מי שהכיר היטב את התקנון ופעל לפיו לא נענש.
חופשות וטיולים
בכל קיץ יצאו החניכים לחופשה באזורים מדרום לקרקוב. לאתר הנופש הגיעו ברכבת ומשם טיילו בהרי הטטרה והקרפטים, שכרו בית בחווה של פולנים או יהודים מקומיים ומשם יצאו לטיולים. חברי הוועד המנהל של ה"בורסה" איתרו מקום מתאים לחופשה ודאגו לסידורים. בחופש טיילו החניכים ברכבת וברגל.
סיני אלכסנדרוביץ', ה"פרזס" (Prezes) {32} של ה"בורסה", נהג לבקר מדי פעם את החניכים הנופשים עם הלה אשתו, הביא עמו מתנות והצטרף לארוחות.
החופשות התקיימו במקומות כמו ראבָּה ניז'נָה (Raba niżna) {33}, קילומטרים ספורים ממזרח לרָבּקַה (Rabka) { 34} השוכנת בעמק ראבָּה על גדות נחל ראבָּה (Raba).
ממקום הנופש נסעו החניכים ברכבת, למשל עד זָקוֹפָּנֶה, ומשם טיילו בפארק בָּבּיָה גוֹרָה {35} (Babia Góra), מצפון-מערב לזָקוֹפָּנֶה, כדי לצפות בזריחה.
באחד הטיולים
טיפוס על הר פּיֶיניני (Pieniny) ועל הר טְז'י קוֹרוֹני (Trzy Korony; שלושת הכתרים), הליכה ל-Čevenŷ Kláštor ומשם ירידה לשיט בנהר הדונייץ' {36}.
רחצה בנהר הדונייץ'
יעדי טיולים נוספים של חניכי ה"בורסה": Kasprowy Wierch, Sucha, ההר המפורסם Krzesznica מדרום לזקופנה והר Giewont.
החניכים הבוגרים
החניכים הבוגרים, אשר רכשו השכלה ומקצוע, עזבו את ה"בורסה" ופנו לחיים עצמאיים, שבהם פרנסו את עצמם ואת בני משפחתם בכבוד. הדאגה היום-יומית של הנהלת המוסד הוחלפה בעזרה למציאת מקום עבודה או אף לעליה לארץ ישראל. סיני סייע לאחדים מבוגרי ה"בורסה" לקבל סרטיפיקט {37} ולעלות ארצה. הסרטיפיקט ניתן על סמך אישור שבעליו הוא אדם אמיד, בעל הון של אלף ליש"ט (המקביל לסכום של 45 אלף ליש"ט כיום). סיני העניק סכום זה לחניך שעלה ארצה, וזה היה מחזיר את הכסף בהסתר לקרקוב וכך היה חניך נוסף, המועמד לעלייה, מקבלו.
תנאי נוסף לקבלת הסרטיפיקט היה המלצות המעידות שהעולה יוכל להשיג עבודה בארץ ישראל. למשל, לחניך ה"בורסה" יצחק קסלמן, אופה במקצועו, ניתנה ב-1935 המלצה מטעם קונדיטוריית ז'ארנו ברחוב 29 pazdziernila בקרקוב. להמלצת קונדיטוריית ז'ארנו צורפה המלצה מטעם סיני, שנכתבה על נייר של פירמת אלכסנדרוביץ' ויועדה למאפיית ידלין ברמת גן. בסיום ההמלצה כתב סיני, "להתראות בארץ!"
בנוסף סייע סיני לסטודנטים, כמו יצחק פניגר, במימון לימודיהם באוניברסיטה ואחר בהשגת ובמימון הסרטיפיקט לעלייה לארץ.
[ בוגרי ה'"בורסה"' עם סיני והלה בתל-אביב ('1930) 13]
[כיתוב:] בוגרי ה'"בורסה"' עם סיני והלה בתל-אביב ('1930)
ה"בורסה" בתקופת המלחמה
ה"בורסה" המשיכה לפעול בניהולו של אנטנברג גם לאחר פרוץ המלחמה, אך מספר החניכים קטן לכ-25 ותנאי הקיום בפכו להיות קשים יותר ויותר.
חצי שנה לאחר פרוץ המלחמה, ב-12.3.1940, כתב אנטנברג למר א. נוסנבאום , שישב בטריאסט , וזה העביר את המכתב לסיני אלכסנדרוביץ' בארץ ישראל:
אנטנברג מספר כי הוא עדיין מנהל את ה"בורסה". נותרו בה 25 חניכים, והיתר ברחו עם גלי הפליטים ללבוב. כולם עובדים. המחנך טלר נשאר ומשקיע את כל מרצו בעבודה קשה. המצב הכספי קשה, והם מנסים לחסוך בהוצאות. הוא ממשיך לחפש מקורות מימון. 300 זלוטי התקבלו מהבנק בסטרדום, והוא מנסה להשיג סיוע מהצלב האדום הפולני-אמריקאי והלוואות אישיות מקרובים וידידים. מבקש סיוע, וכל סכום יתקבל בברכה. אנטנברג, אשתו ובתו בריאים ומרגישים טוב. מקווה להגיע לאבא שלו ומברך את האדון והגברת בבריאות ושלום.
כעבור כשנה, זמן קצר לפני שהקימו את הגטו (מארס 1941), פנה אנטנברג למנהל בית יתומים פולני מרחוב יוזפינסקה 37 וביקש ממנו להתחלף בבניינים. המנהל הפולני הסכים. בית היתומים הפולני הועבר ל"בורסה" בפודבז'ז'ה 6, וחניכי ה"בורסה" עברו לבניין בית היתומים הפולני ביוזפינסקה 37 {38} בשכנות לבניין המשטרה היהודית שביוזפינסקה 39. אנטנברג ניהל את ה"בורסה" בגטו, ללא עזרה מאיש - גם לא מאשתו, שאותן שנים חייתה עם בתם תחת זהות ארית עם מסמכים מזויפים, ולא היה לו כל קשר אתה. לא ידוע מה עלה בגורלו של טלר לאחר המכתב ששלח אנטנברג במארס 1940.
באותו הזמן הכל חשבו שחילופי המבנים הם רק עניין זמני. המיקום והבניין בגטו היו נוחים פחות מאשר בפודבז'ז'ה, אך היתה חצר וגינה גדולה מוקפות בגדר. אנטנברג ביקש מדוד קודלר, בוגר ה"בורסה", שיטפל בגינה כפי שטיפל בה בהיותו חניך בפודבז'ז'ה 6. קודלר נענה לו, וגידל בגינה ירקות וגפן שהניבה ענבים. חניכי ה"בורסה" עצמם עבדו מעט בתוך הגטו.
עם חיסול הגטו ב- 13.3.1943 נשלחו אנטנברג והחניכים (לא ידוע מספרם) למחנה פלשוב. במשך זמן מה עדיין יצא אנטנברג מפלשוב לעבודות כפייה בניקוי הגטו המחוסל. ב-10.8.1944 נשלח אנטנברג מפלשוב למטהאוזן.
המנהל יחזקאל אנטנברג נולד ב-1903 בפשמישל (Przemyśl) שבגליציה המזרחית בפולין. היה נשוי למריה פשבורסקה (מניה) ואב לאנה (לימים אנה גוטמן, כיום חיה באוסטרליה). נספה במטהאוזן ב-27.8.1944.
