RelatioNet | Forum | Yad Vashem | Jewishgen | Shorashim | MyHeritage

בני וולף ורגינה

ב-1904 נשא סיני זיגמונט את הלנה (הלה) הינדה (1968-1884) לבית רקובר לאשה, ולזוג נולד בנם היחיד זאב וילהלם (זאב) (1992-1905).

שער פיליטון שחובר על ידי ציוני קרקוב לרגל נישואי חברם סיני זיגמונט

זאב גדל בקרקוב כבן יחיד להורים עתירי ממון ונכסים, פעילים בקהילה וציונים נלהבים.
האב והבן היו שונים לחלוטין באופיים, ולא פעם רבו חילוקי הדעות ביניהם, אבל את הערכים הציוניים והכמיהה לארץ הצליח סיני זיגמונט להקנות לבנו.
עוד בנעוריו בקרקוב היה זאב צלם מחונן שאהב לנסוע, להתיידד עם אנשים ולצלם. תצלומיו מקרקוב ומרחבי גליציה מציגים זוויות שונות של העיר היהודית והפולנית, דמויות יהודיות, נופים ואתרים המאפשרים הצצה על החיים בקרקוב בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים {13}

בסוף 1932 ביקר זאב בן ה-28 לראשונה בארץ ישראל. בסיוריו בארץ הגיע לכרכור לביתו של האיכר גולדברג, אשר עלה ארצה מקרקוב. השעה היתה שעת אחר הצהריים, וגולדברג חזר מעבודת השדה ונח מעמל יומו ואמר לזאב: "זאב, אנחנו חיסלנו את העסק שלנו תוך שנה-שנתיים ועלינו ארצה. לכם, משפחת אלכסנדרוביץ', יהיה צורך בעשר שנים כדי לחסל את העסק. חזור למשפחתך בקרקוב, ואמור להם לחסל מיד את העסק ולעלות לארץ ישראל!" זאב הקשיב והסכים. כעבור מספר חודשים חזר לפולין דרך טריאסט, וכשהגיע לווינה בסוף ינואר 1933, שמע על ניצחונו של היטלר בבחירות ועלייתו לשלטון בגרמניה. מיד עם הגיעו לקרקוב כינס את בני המשפחה ואמר להם, "גולדברג אומר: תחסלו את העסק ותעלו לארץ ישראל!" כל הנוכחים פרצו בצחוק, ודוד אמר, "מה זאת אומרת תחסלו את העסק? רק עכשיו השקענו בו, ואנחנו נמשיך ונשקיע עוד". האחים סיני זיגמונט ודוד היו יהודים טובים וציונים נאמנים, אך באותה עת היו גם פטריוטים פולנים וראו את פולין כביתם וכמקור עסקיהם.
זאב, שהיה ציוני נלהב ומתומכיו של זאב ז'בוטינסקי (אשר קרא "לחסל את הגלות לפני שהגלות תחסל אותנו"), הבין בחושיו המחודדים שעם עליית היטלר לשלטון אסור להישאר בפולין, ועלה לארץ ישראל ב-1935. שנה לאחר מכן, ב-1936, נשא לאשה את לאה לבית שלוש, בת למשפחה ידועה ומושרשת בארץ מזה דורות, שבניה היו ממייסדי ומבוני תל אביב. הנישואים התקיימו בקרקוב, על פי בקשת סבתא רגינה, אשר רצתה להיות נוכחת ולשמוח בחתונת נכדה הראשון. לזאב ולאה נולדו ארבעה ילדים: יוסי, דני והתאומים סיני ורחל.

זאב סירב לבקר בפולין ובקרקוב אחרי השואה. אפילו לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי, כשהיה אפשר להיכנס באופן חופשי לפולין, אמר: "אני זוכר את קרקוב בערב שבת, החנויות נסגרות והמוני אנשים נוהרים לבתי הכנסת. אם אסע עכשיו - את מי אראה?"

ילד יהודי בקז'ימיז
צלם: זאב אלכסנדרוביץ' 1930

דורה (דורצ'ה)
דורה, בתם השנייה של וולף ורגינה, נולדה ב-1880 נישאה לגוסטב שלר וילדה ב-1919 את בתם היחידה אורשולה. אורשולה נישאה לאלכסנדר אנהלט. דורה, גוסטב ואלכסנדר נרצחו בשואה בשנת ההשמדה הגדולה, 1942. אורשולה, שהיתה רופאה ובעלת חזות ארית, המשיכה לחיות עם תעודות מזויפות כמעט עד סוף המלחמה. יום אחד, כשהלכה ברחוב, הכירה אותה בת כיתתה והלשינה עליה לפני קצין גרמני, שירה בה בו במקום.

לאונורה (לורצ'ה)
בתם השלישית של וולף ורגינה נולדה ב-1882. נישאה לרומן ויינדלינג, ונולדו להם שלושה ילדים: הלינקה, ולדק (ולדיסלב), ששמו שונה לוולטר מאוחר יותר באנגליה, וידז'ה (ידוויגה).
וולטר נשלח לגלזגו בסקוטלנד עוד לפני המלחמה, משום שהיה מעורב בסכסוך אלים עם ילד פולני בבית ספרו. הנהלת בית הספר פתרה את הבעיה בהרחקתו של וולטר. הוריו שלחו אותו לסקוטלנד, וכך ניצל.
במהלך המלחמה ברחה לורצ'ה ומשפחתה ולאחר גלגולי דרך רבים הגיעה למנזר בהודו, בו, כנראה, התנצרו בני המשפחה. לאחר המלחמה נסעה המשפחה אל וולטר בסקוטלנד. לורצ'ה נפטרה שם ב-1964.
הלינקה נישאה בווינה להרברט אלכסנדרוביץ', בן לענף יוזף בן מנשה אלכסנדרוביץ', ובנישואים שניים לאזרח הולנדי. היא השתקעה בדרום ספרד ונפטרה לפני שנים ספורות.
ידז'ה למדה רפואה, עלתה לארץ בשנות ה-60 והתיישבה בקיבוץ פרוד, שם פגשה את מילר, יהודי אמריקאי, ונישאה לו. הזוג לא הסתגל לחיי הקיבוץ ונסע לסקוטלנד, שם קנה חווה חקלאית, אך לאחר תקופה קצרה חלה מילר ונפטר. ידז'ה האלמנה הכירה פרופסור סקוטי ונישאה לו, ולאחר שפרשו לגמלאות השתקעו בעיר באת'.
וולטר חי בסקוטלנד ועבד כמהנדס אניות במספנות גלזגו. הוא התחתן עם גייל, ונולדו להם שלושה ילדים: ג'יימס, ריצ'רד וג'ון. לאחר פרישתו לגמלאות עבר לדרום אנגליה. בנסיעותיו הגיע כמה פעמים לביקור בישראל. באחרית ימיו הדריך תיירים בכנסיית וינצ'סטר הידועה. הוא נפטר בראשית דצמבר 2004.

רוז'ה
רוז'ה, בתם הרביעית של רגינה ווולף, נולדה ב-1886 ולא הקימה משפחה.
בחנותה של רגינה הוקצתה לה פינה מיוחדת, שבה מכרה צבעים ומוצרים שונים. לרבים מהאמנים הצעירים שבאו לחנות לא היו אמצעים לרכוש צבעים. רגינה ורוז'ה נתנו להם אותם תמורת ציור דיוקנאות של בני המשפחה, ובעיקר של רוז'ה. עד היום נותרו ציורים של רוז'ה מגיל 14 ו-28. אחד מהם, פרי עבודתו של הצייר ז'ק מלשבסקי, תלוי במוזיאון בקרקוב, והעתק שלו תלוי בכניסה לחדר האוכל של המסעדה הנודעת האוולקה ( (Hawelka, שבכיכר המרכזית 34 (Rynek Glowny) בקרקוב העתיקה.

ז'אק מלשבסקי : רוז'ה אלכסנדרוביץ, תמונת שמן

עם פרוץ המלחמה ברחה רוז'ה ללבוב עם דוד ומשפחתו, אמה רגינה ומניה וודובינסקי, אחות יהודייה בת כ-35 שטיפלה ברגינה עד מותה ב-1940 בלבוב. עם פלישת הגרמנים לרוסיה ביוני 1941 ברחו רוז'ה ומניה מלבוב והמשיכו בנדודיהן עד גז'יל אורדה שבקזחסטאן, שם שהו עד תום המלחמה.
לאחר השחרור שבו שתיהן לקרקוב ורוז'ה חזרה לעסק המשפחתי, וניהלה אותו במשך מספר שנים. השלטון הקומוניסטי הגביל את פעולת העסק והטיל עליו מסים כבדים, עד שכשל כוחה של רוז'ה והיא ויתרה ועלתה עם מניה לישראל. אף שבפולין הקומוניסטית חל איסור על הוצאת רכוש הצליחה רוז'ה בעזרת קשריה במפלגה הסוציאליסטית שלפני המלחמה, לשלוח ארצה ציורי דיוקנאות רבים, שצוירו על ידי האמנים לקוחות החנות.
עם הגיען לישראל, התגוררו רוז'ה ומניה בדירה קטנה בראשון לציון. משם עברו בסיוע משפחת אלכסנדרוביץ', (צאצאיהם של סיני ודוד), לדירה בת חדר וחצי ברחוב סירקין בתל אביב. עד מהרה הפך ביתה הקטן של רוז'ה למרכז תרבותי, למועדון חברים ולאי פולני בלב תל אביב. הקירות היו מכוסים בציורי הדיוקנאות של עולם העבר. רוז'ה, שניהלה בצעירותה ספרייה עממית לפועלים בקרקוב, הקימה בביתה ספרייה בשפה הפולנית, ויוצאי פולין וקרקוב הגיעו לשאול ספרים ולשוחח ביניהם. ביתה הקט היה הומה תמיד, אך את השפה העברית כמעט ולא ידעה עד סוף חייה, והשיחות בחדרה הקטן התנהלו בפולנית או בגרמנית. רוז'ה הלכה לעולמה ב-1973.

דוד
דוד בן הזקונים נולד ב-1888, זמן קצר לפני מותו של וולף אביו. הוא נשא לאשה את רוז'ה (רושקה) גרונר (1994-1898), ונולדו להם שלושה ילדים: מרים (מרילה), דוב (רישרד) וזאב (ויטולד).
דוד הצטרף כשותף לפירמת אלכסנדרוביץ' עם שובו ממלחמת העולם הראשונה, וביחד עשו הוא וסיני חיל. הוא היה אדם צנוע ומופנם, וחייו התרכזו במשפחתו ובעסק. בהשקפותיו היה סוציאליסט, וילדיו מרים ודוב מספרים שהמשפחה ניהלה אורח חיים צנוע מאוד ומעולם לא היתה למשפחה מכונית. הילדים נסעו לבית הספר במונית, שעצרה תמיד במרחק מה מבית הספר כדי לא לעורר קנאה בלב איש. דוד האמין לא רק בסוציאליזם אלא גם בציונות. הוא וסיני קנו כשותפים בארץ ישראל מגרש גדול ופרדס, וגם את השקל הציוני {14}. כשפרצה מלחמת העולם השנייה ברחו דוד ומשפחתו ללבוב, ולאחר מסע רב סכנות ותלאות באזוריה המזרחיים של ברית המועצות הגיעו לתל אביב - דרך איראן (1943). בארץ גידל דוד לפרנסתו פרחים במגרש ברחוב יהודה הלוי פינת המלך כורש, שהיה בבעלות שני האחים. אדם צנוע, לבוש בפשטות, כובע קש רחב לראשו, שסירב להעסיק פועלים ועבד לבדו עד מותו ב-1947, כמה חודשים לאחר מותו של סיני.